Mortality of the Soul and Attainment of Immortality: Ibn Ezra - Part 2

Ibn Ezra On the Soul's Mortality: Sources

It is clear from the sources below that R. Avraham ibn Ezra believed that the soul is mortal unless immortality is actively achieved through intellectual perfection. He makes clear that the neshama is purely intellectual and the more it attains the correct knowledge of God and His universe, his intellect becomes more like His, and the same way He is immortal, the neshama will be immortal. If a person does not achieve intellectual perfection – either because he is wicked and disregards words of wisdom and Torah, or even if the person is simply ignorant or intellectually incapable – such a person’s soul will not be able to be immortal and will not live past death. This is in sharp contrast with today's mainstream orthodox theology which assumes that the immortality of the soul is an obvious given.

Although Ibn Ezra never discussed reincarnation directly, his view on the attainment of immortality and mortality of the soul of the non-deserving demonstrate that he could not have believed in it. Since Ibn Ezra believes in the inevitable mortality of the soul of the non-deserving, he cannot believe in reincarnation.

For PDF of this list, click here.

Yesod Mora: Introduction

Yesod Mora, Gate 10

Commentary on Ecclesiastes: Introduction

Commentary on Psalms 1:5-6; 15:10; 22:30; 
73:26-7; 119:92-3; 92:8; 49:11,16,18-21. 

For further discussion on Ibn Ezra’s view on attaining immortality through intellectual perfection, see Friedlander’s Essays on the Writings of Abraham ibn Ezra, pp. 24ff, and Strickman's Abraham ibn Ezra’s “Yesod Mora”.

יסוד מורא, הקדמה:

ואומר בתחלה, כי אין מותר לאדם מן הבהמה, כי אם בנשמה העליונה החכמה, היא שתשוב אל השם הנכבד אשר נתנה, כי למען הראותה הובאה בגויה ללמוד מעשה אדוניה ולשמור מצותיו. וכל חכמה תחיה את בעליה, והחכמות הם רבות, וכל אחת מועלת וכולם כמעלות הסולם לעלות אל חכמות האמת, אשרי מי שנפקחו עיני לבותם, ונהרו 
אל השם ואל טובו באחריתם.

Yesod Mora – Introduction:

I begin by saying that aside from man’s supernatural rational soul, a human being has no preeminence over a beast. The soul is destined to return to the glorious God who gave it. It was placed in the body to be shown [God’s work], to study the works of her master, and to observe his commandments. Every branch knowledge gives life to the one who acquires it. Now there are many sorts of knowledge, each of one of which is helpful. All of wisdom’s categories are rungs in the ladder that leads to true wisdom. Happy are they whose heart has been opened. At their end they will flow to God and His goodness. (Strickman)

יסוד מורא, שער עשירי:

ונשמת האדם לבדו כאשר נתנה ה' היא כלוח מוכן לכתוב עליו ובהכתב על זה הלוח מכתב אלהים שהוא דעת הנכללים בנולדים מהארבע השרשים ודעת הגלגלים וכסא הכבוד וסוד המרכבה ודעת עליון אז תהיה הנשמה דבקה בה' הנכבד בעודה באדם וככה בהפרד כחה מעל גויתה שהוא הארמון שלה. .

Yesod Mora, Gate 10:

Man’s soul is unique. When given by God, it is like a tablet set before a scribe. When God’s writing—which consists of the categorical knowledge of the things made out of the four elements, the knowledge of the spheres, the throne of glory, the secret of the chariot, and the knowledge of the Most High—is inscribed on this tablet, the soul cleaves to God the glorious while it is yet in man, and also afterward when its power is removed from the body which is its place [here on earth]. If the soul grows wise it will share the secrets of the angels and will then cleave to God the Glorious. (Strickman)

הקדמה לפירוש קהלת:

אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה כי כאשר יתאוה האורח שנשבה לשוב אל ארץ מולדתו להיות עם משפחתו כי כן תכסף הרוח המשכלת להאחז במעלות הגבוהות עד עלותה אל מערכות אלהים חיים שאינמו שוכני בתי חומר כי הגויות נמשלות לבתים ובעפר יסודם וכענין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי וזה יהיה אם תתלבן הרוח ותתקדש מטומאות תאוות הגויות המגואלות המטנפות הקודש להתערב בשאול מטה ותשיב אל לבה לדעת יסודה ולראות סודה בעיני החכמה שלא תכהינה והרחוק כקרוב לפניה והלילה כיום אז תהי נתכנת לדעת קשט אמרי אמת ויהיו מחוקקין עליה שלא ימחו בהפרדה מעל גויתה כי המכתב מכתב אלהים הוא כי למען הראותה הובאה הנה על כן נכלאה במסגר עד עת קץ וכל זה להועיל ולהטיב לה ואם סבלה עמל שנים במספר כן תנוס ותשמח עולמי עדי עד בלי קץ... ולא יוכל איש להשיג אל מעלת יראתו עד עלותו בסולם החכמה ויבנה ויכונן בתבונה.          

Commentary to Ecclesiastes – Introduction:

The superior way of life is to be intelligent in order to avoid sheol below, because just like a sojourning guest desires to return to his place of birth and reunite with his family, so too the soul of the intellect wants to cling on to superior heights above to God … The body is like a house and dust is its foundation … And the soul should be purified and made holy from impurities, physical desires and dirty defilements that is of sheol, and the soul should return to foundational knowledge and should understand it so that it does not get weak – the difficult should be [just as familiar] as the easy, the night should be like the day. Then the soul would be ready to have the true beautiful knowledge and it would be etched upon the soul so that it does not get erased when the soul separates from the body, because this inscription is the inscription of God. And this is the reason why the soul is kept enclosed [in the body] for a finite time, and all this is to benefit it. If one withstands this and works hard over the years, will rejoice for eternity… And a person would not be able to reach the superiority of His awe until he ascends the ladder of wisdom and prepares himself in understanding.

פירוש תהלים א –

ה: על כן – הזכיר כי תאבדנה נפשות הרשעים וזכר זרעם בעולם הזה, על כן מלת לא יקומו שטעמו יעמדו.ו

ו: כי יודע – אין ספק כי השם הנכבד יודע הכללים והפרטים הכללים... ולעולם ידע אומנות הנודעות, ובעבור שתעמדנה נפשות הצדיקים ותהיינה קיימות לעולם, על כן ידע אותם גם ידע כי נפשות הרשעים תאבדנה, הנה הטעם כי דרך הרשעים לאבדון, ואם נפשות הרשעים תאבדנה אף כי נפשות הלצים, או תהיה מלת רשעים כוללת חטאים ולצים.

Psalms 1 –

5: Therefore. Scripture notes that the souls of the wicked will be destroyed, and the memory of their children will be blotted out in this world. Hence Scripture reads: lo yakumu (shall not stand). The latter means shall not last.

6: For He knows. There is no doubt that the revered God knows the whole and the particulars… God is eternally cognizant of the known sciences. God knows the souls of the righteous, because they are everlasting and eternal. The Lord also knows that the souls of the wicked will perish. The meaning of But the way of the wicked shall perish (abbadon[1]) thus is: The way of the wicked leads to destruction. Now if the souls of the wicked will perish then the souls of the scornful will certainly be destroyed. It is also possible that the word wicked includes sinners and scorners.[2]

פירוש תהלים טו,י:

לכן שמח לבי ... כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. כי - הזכיר סבת גילת הנשמה, כי לא תמות ותאבד.

Psalms 15,10:

Therefore I rejoiced … For You will not abandon me to Sheol, or let Your faithful one see the Pit. [King David] is stating why his soul rejoices – because it [the soul!] will not die nor perish.

פירוש תהלים כב,ל:

ונפשו לא חיה - על דרך בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם, יחי לבבכם לעד.

Psalms 22,30:

Even he that cannot keep his soul alive is similar to its branches run over a wall (Genesis 49:22). Its meaning is, each one of the fat ones will not be able to keep his soul alive. The verse hints that their souls will destroyed in this world. The latter is in contrast to the humble concerning whom it is said: May your heart be quickened forever (v. 27).

פירוש תהלים עג –

כו: כלה שארי ... ולבבי - זה הנפש המתאוה, שהיא כח התולדת רק צור לבבי כטעם תוקף. ולבבי כדרך, אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וטעם צור לבבי הוא הדבק העומד לעולם ולא יאבד על כן אחר זה.

 .כז: כי - כדרך יחד כסיל ובער יאבדו. כל זונה ממך - הוא היוצא במחשבתו ובמעשיו ברשות השם

Psalms 73 –

26: My heart fails refers to the lusting soul, namely the life force. However, the rock of my heart refers to the might [of the heart]. And my heart is similar to heart in and that ye go not about after your own heart and your own eyes (Num. 15:39). The rock of my heart refers to that which cleaves [to God]. It will exist forever and never cease to be. Hence what follows:

27: For, lo, they that go far from thee shall perish; thou dost destroy all them that go astray from thee. – Compare this to “the foolish and the ignorant[3] together perish” (Psalms 49:11). All them that go astray from thee. – This reference is to the one who leaves God’s realm in thought and practice.

פירוש תהלים קיט –

צב: לולי - כנגד דור ודור - לולי שעזרתני בתורתך, אז הייתי אובד כדרך הנה רחקיך יאבדו, כאשר פירשתיו.

צג: לעולם - התברר מה שהזכרתי במלת אבדתי, כי כנגדה חייתני חיי עד.

Psalms 119 –

92: Unless thy law had been my delight, I should then have perished in mine affliction. Our verse corresponds to Thy faithfulness is unto all generations (verse 90). If You did not help me with Your Torah, then I would have perished (avadeti). Our verse is similar to my explanation of For, lo, they that go far from Thee shall perish (yovedu) (Psalms 73:27).

93:[4] I will never forget thy precepts. This shows that I correctly explained the word avadeti (I perished) (v. 92), for the word chiyyitani (Thou hast quickened me) means, “You have granted me eternal life,” and stands in contrast to avadeti (I perished) (v. 96).

פירוש תהלים צב,ח:

איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת ... להשמדם עדי עד, וטעם להשמדם - זאת היא אחריתם כמו יחד כסיל ובער יאבדו כאשר פירשתי, או שהשם ישלם טוב לרשע בעולם הזה על טובה שעשה להאבידו באחריתו, ככתוב בתורת השם. 

Psalms 92,8:

An ignorant man cannot know, a fool cannot understand this … it is only that they may be destroyed forever: The meaning of that they may be destroyed is that this is their ultimate end. It is like my interpretation of the fool and the ignorant together perish (Psalms 49:11). Or the meaning might be that God will reward the wicked man in this world for the good he did on earth, in order to ultimately destroy him, as is stated in God’s Torah.[5]

פירוש תהלים מט –

 יא: כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם - והלא יראה חכמים ממנו ימותו בכל דור, והזכיר מות עם החכמים ויאבדו עם הכסיל והבער כי ילכו לאבדון והכסיל הולך דרך עקשות, והבער שלא יבין כמו הבהמה ושניהם יאבדו.

יו: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה - כבר הזכרתי בספר כי הנפש והנשמה והרוח שם אחד לנשמת אדם העליונה העומדת לעד ולא תמות ונקראה נפש גם רוח, בעבור שלא תראה לעין כי אם עם אלה, ובעבור היותו המשורר מלא רוח חכמה ומכתב השם חרות על נשמתו, על כן אמר אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, שלא יתכן שהוא אומר שלא ימות כשאר בני אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה המות, וזה טעם יקחני, שתדבק נשמתו 

.בנשמה העליונה שהיא נשמת השמים וכמוהו כי לקח אותו אלהים ואחר כבוד תקחני

 יח: כי לא במותו יקח הכל - אפילו חלק ממנו, כדרך ונפשנו יבשה אין כל. והנה בתחלה הזכיר כי ההון לא ימלטנו ממות ועתה יזכיר כי לא יועיל אחרי מותו, והטעם כי אם יקנה חכמה תועילנו אחר מותו, כי אין תועלת בהון רק 

.בחייו שיאכל וישתה, וזה טעם כי נפשו בחייו יברך

 יט: כי נפשו בחייו יברך ויודך - הטעם העני והעשיר. כי תיטיב לך - יאמר למשכיל שתבקש מה שיהיה לך 

טוב באחרונה, על כן אחריו.

כ: תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור. תבוא - שב אל נפשו של העשיר ככתוב למעלה. עד דור אבותיו - שהיו כמוהו בלא חכמה. עד נצח לא יראו אור - זהו השכר ותענוג הנשמה לאור באור אדוניה, שנתנה והוא לקחה וככה בספר בן גוריון יקרא אור העולם הבא, אור הגדול וכבר הזכרתי טעמו.

כא: אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. אדם - אמר רבי יהודה הלוי מנחתו משכבו כבוד ואדם ביקר בל ילין פירוש יש עם אדם יקר שלא ילין והטעם שלא ישכב וימות והוא כבוד הנשמה וכן אדם שלא למד לא יבין על כן כבהמות.

Psalms 49 –

11: For he sees that wise men die, the fool and the ignorant together perish, and leave their wealth to others. Does he not see that men wiser than he die in every generation. The psalmist mentions death with regards to the wise and perish with regard to the fool and the ignorant, because the fool and the ignorant will be destroyed (will go to abbadon). The fool walks on a perverse path. The ignoramus, like a beast, lacks understanding. Both of them shall perish.

16: But God will redeem my life from the clutches of Sheol, for He will take me: I have previously noted in my book [Yesod Morah 7:4] that the terms nefesh, neshamah, and ruach are all terms for man’s highest soul which is everlasting and is immortal. It is called nefesh and also ruach because it is not visible to the eye but with the aforementioned. Now because the psalmist was filled with the spirit of wisdom and God’s writing was engraved on his soul he said But God will redeem my soul from the clutches of the Sheol. It is impossible for him to have meant that he will not die as other people do, for What man is he that liveth and shall not see death (Psalms 89:49). The meaning of for He shall receive me is that the soul of the psalmist will cleave to the upper soul which is the soul of heaven. The same is the case with for God took him (Genesis 5:24) and, And afterward receive me with glory (Psalms 73:24).

18: For when he dies, he shall carry nothing away. Nothing, not even a portion of it. Compare kol (nothing; lit. everything) in Our soul is dried away; there is nothing at all (Numbers 11:6). The psalmist first mentioned that riches will not save a man from death. He now notes that riches will not avail him after his death. The following is the meaning of our verse: If man acquires wisdom, then the wisdom will avail him after his death. Wealth only avails during one’s lifetime for it provides food and drink. Otherwise it has no value. This is the meaning of Though while he lived he blessed his soul (verse 19).

19: Men will praise you – [Men will praise] the poor and the wealthy. When thou shalt do well to thyself. The Psalmists tells the intelligent that he should seek that which will be good for him at the end. Hence Scripture afterward states: [It shall go to the generation of his fathers; they shall never see the light (see verse below)].

20: It shall go to the generation of his fathers; they shall never see the light. It shall go – The reference is, as is stated above, to the souls of the wealthy. To the generation of his fathers –Who like him had no wisdom. They shall never see the light – The reference is to the reward and pleasure of the soul when it is illuminated by the light of its Master who gave it and took it. The light of the world to come is similarly called, in the book Ben Gurian, the great light. I have previously mentioned why.

21: Man that is in honor understandeth not; he is like the beasts that perish. Man – R. Yehuda haLevi who rests in glory says that ve-adam bi-yekar bal yalin (But man abideth not in honor) (v. 13) means there is something glorious in man that that does not go to sleep that is, something that does not lie down and die. The thing referred to is, the glory of the soul. Similarly [here]. A person who does not learn will not understand this. He is therefore like the beasts that perish.

For PDF of this list, click here.

---

[1] The root of abbadon means destruction or perish.

[2] All translation on Psalms are from Strickman.

[3] Strickman usually translates בער as "brutish", but it can also be translated to "ignorant," so most I have replaced to "ignorant."

[4] See also Ibn Ezra on verse 95.

[5] Deuteronomy 7:10, see Ibn Ezra there.

Mortality of the Soul and Attainment of Immortality: Rambam - Part 1

Rambam On the Soul's Mortality: Sources

It is clear from the sources below that Rambam believed that the soul is mortal unless immortality is actively achieved through intellectual perfection. This is in sharp contrast with today's mainstream orthodox theology which assumes that the immortality of the soul is an obvious given.

Although Rambam never discussed reincarnation directly, his view on the attainment of immortality and mortality of the soul of the non-deserving demonstrate that he could not have believed it.

For a PDF of this list, click here.

Moreh Nevuchim 3:27
Moreh Nevuchim 3:54

Mishneh Torah, Laws of the Foundation of Torah 4:8

Commentary on the Mishnah, Sanhedrin 10:1

Mishneh Torah, Laws of Repentance 8:1

Mishneh Torah, Laws of Repentance 8:5

Mishneh Torah, Laws of Repentance 8:8

Mishneh Torah, Laws of Repentance 9:1

Mishneh Torah, Laws of Repentance 3:6

Commentary on the Mishnah, Avot 4:17

For an interesting discussion on how this demonstrates that Rambam could not have believed in reincarnation, see here and here.

מורה נבוכים ג,כז:

ושלמותו האחרון הוא - שיהיה משכיל בפועל - רצוני לומר שיהיה לו שכל בפועל - והוא שידע כל מה שבכח האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו האחרון. ומבואר שהוא זה השלמות האחרון אין בו מעשים ולא מדות ואמנם הוא דעות לבד כבר הביא אליהם העיון וחיבה אותם החקירה... אבל אחר הגיע השלמות הראשון אפשר להגיע אל השלמות האחרון אשר הוא הנכבד בלא ספק והוא סיבת החיים המתמידים - לא זולתו.

Moreh Nevuchim 3,27:

[Man’s] ultimate perfection is to become rational in actu, I mean to have an intellect in actu; this would consist in his knowing everything concerning all the beings that is within the capacity of man to know in accordance with his ultimate perfection. It is clear that to this ultimate perfection there do not belong either actions or moral qualities and that it consists of opinions toward which speculation has led and that investigation has rendered compulsory… Once the first perfection [perfection of the body] has been achieved, it is possible to achieve the ultimate [perfection of the intellect], which is undoubtedly more noble and is the only cause of permanent preservation. [1] (Pines; Emphasis mine)

מורה נבוכים ג,נד:

והמין הרביעי הוא השלמות האנושי האמיתי והוא - הגיע לאדם המעלות השכליות - רצוני לומר ציור המושכלות ללמוד מהם דעות אמתיות באלוקיות. וזאת היא התכלית האחרונה והיא משלמת האדם שלמות אמיתי והיא לו לבדו ובעבורה יזכה לקיום הנצחי ובה האדם אדם.

Moreh Nevuchim 3,54:

The fourth kind of perfection is the true perfection of man: the possession of the highest, intellectual faculties; the possession of such notions which lead to true metaphysical opinions as regards God. With this perfection man has obtained his final objective; it gives him true human perfection; it remains to him alone; it gives him immortality,[2] and on its account he is called man. (Friedlander)

משנה תורה, הלכות יסודי התורה ד,ט:

אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם, ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף, אלא מאת ה' מן השמים היא, לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף, וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה, אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגלמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים. הוא שאמר שלמה 

בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

Mishneh Torah, Laws of the Foundation of Torah 4,8:

The form of this soul is not a combination of the fundamental [elements] into which it will ultimately decompose, nor does it come from the neshamah so that it would require the neshamah, as the neshamah requires the body. Rather, it is from God, from heaven. Therefore, when the matter [of the body], which is a combination of the fundamental [elements], decomposes, and the neshamah ceases to exist - for [the neshamah] exists only together with the body and requires the body for all its deeds - this form will not be cut off, for this form does not require the neshamah for its deeds. Rather, it knows and comprehends knowledge which is above matter, knows the Creator of all things, and exists forever. In his wisdom, Solomon [gave this description (Ecclesiastes 12:7)]: "The dust will return to the Earth as it [originally] was, and the ruach will return to God who granted it".

פירוש על המשנה, סנהדרין י,א:

והנקמה הגדולה הוא שתכרת הנפש ותאבד ושלא תהיה חיה וקיימת והוא הכרת הכתוב בתורה כמו הכרת תכרת הנפש ההיא ואמרו ז"ל (סנהדרין סד,ב) הכרת בעוה"ז תכרת בעולם הבא ונאמר (א שמואל כה,כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים הנה כל מה שבחר והרגיל בתענוגי הגוף ומאס באמת ואהב השקר נכרת מאותה מעלה וישאר חומר נכרת וכבר ביאר הנביא ע"ה שהעולם הבא אינו מושג בחושים הגופניים וזהו שנאמר (ישעיה סד,ג) עין לא ראתה אלהים זולתך.

Commentary on the Mishnah, Sanhedrin 10,1:

And the ultimate retribution is that the soul will become cut off, destroyed and will not live and be existent, and this is the “karet” of the Torah, just like “hikaret tikaret hanefesh hahee” and the rabbis z”l said “hikaret” refers to this world and “tikaret” refers to the World to Come (Sanhedrin 64b)… Anybody that freely chooses and habituates in hedonism, disdains truth and loves deceit, he gets cut off [karet] from this level and he remains as a physical body cut off [after death]. And the prophet [Isaiah] already explained that the World to Come cannot be achieved through the physical senses, as it is said, “No eye has seen it, O’ God, but You” (Isaiah 64,3).

משנה תורה, הלכות תשובה ח,א:

הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהן והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה (דברים כב,ז) "למען ייטב לך והארכת ימים". מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכלו טוב והארכת ימים לעולם  שלו ארך. וזה הוא העולם הבא. שכר צדיקים הוא שיזכו לנעם זה ויהיו בטובה זו. ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה. וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר (במדבר טו,לא) "הכרת תכרת הנפש ההיא". מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת.

Mishneh Torah, Laws of Repentance 8,1:

The hidden good in store for the righteous is life in the World to Come, which is a life connected with no death and a kind of good connected with no evil; such as is described in the Torah: “That it may be well with thee, and thou mayest prolong thy days” (Deut. 22,7), which was traditionally deducted to mean, “That it may be well with thee” in a world which is entirely good; “and that thou mayest prolong thy days” – in a world existing forever; and this is the World to Come. The reward of the just is that they will acquire the sweetness thereof, to be in such goodness; and the punishment of the wicked is, that they will not share in such life, but will suffer excision and eternal death. And, whosoever does not earn such life is to be dead, without coming to life forever; for he is severed from life by his iniquity and goes to oblivion like an animal. This is the meaning of excision described in the Torah, saying: “That soul shall utterly be cut off” (Numbers 15,31), which was traditionally deducted to mean, “utterly cut of," both in this world and in the World to Come, as if saying “That soul which was separated from the body in this world shares not in the life of the World to Come, for even from the World to Come is it cut off”. (Glazer)

משנה תורה, הלכות תשובה ח,ה:

הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר (במדבר טו,לא) "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כליה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם.

Mishneh Torah, Laws of Repentance 8,5:

The vengeance, than which there is none greater, is that the soul will be cut off and will obtain no share in that life, even as it is said: "That soul shall be utterly cut off; his iniquity shall be upon him" (Numbers 15,31). As for hell, it is what the prophets call figuratively by different names, such as, pit of destruction, burning flame, leech, and by every word which means decay and destruction is it called, because it is an expression of terminating decay from which there is no regeneration and a loss which remains forever unreturned. (Glazer)

משנה תורה, הלכות תשובה ח,ח:

ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קימים בו בגוף ונפש וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה.

Mishneh Torah, Laws of Repentance 8,8:

It was only called the ‘World to Come’ because it is the life that is experienced by a person after living in this world, which we exist in with a body and soul, and this life is what all people begin with.

משנה תורה, הלכות תשובה ט,א:

מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא שנאמר (דברים כב,ז) "למען ייטב לך והארכת ימים". והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכרת שנאמר (במדבר טו,לא) "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". מהו זה שכתוב בכל התורה כלה אם תשמעו יגיע לכם כך (ויקרא כו,יד) "ואם לא תשמעו" יקרה אתכם כך. וכל אותן הדברים בעולם הזה. כגון שבע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית. כל אותן הדברים אמת היו ויהיו ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כלן. ובזמן שאנו עוברין עליהן תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצות ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות. אלא כך הוא הכרע כל הדברים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו עץ חיים היא. וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גדל מעשיו ורב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חלי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שבע ושלום ורבוי כסף וזהב. כדי שלא נעסק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה (דברים ו,כה) "וצדקה תהיה לנו" וגו'. וכן הודיענו בתורה שאם נעזב התורה מדעת ונעסק בהבלי הזמן כענין שנאמר (דברים לב,טו) "וישמן ישרון ויבעט", שדין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה (דברים כח,מז) "תחת אשר לא עבדת את ה'" וגו', (דברים כח,מח) "ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך". נמצא פרוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכלו טוב ותאריך ימים לעולם שכלו ארך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא. שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה שנאמר (קהלת ט,י) "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול". ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצות כדי שתאבדו מחיי העולם הבא ונמצא שאבדתם שני עולמות. שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחלי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצות שבהן זוכין לחיי העולם הבא.

Mishneh Torah, Laws of Repentance 9,1:

Now, after it is known that the reward and the good which we will acquire for observing the precepts and the way of the Lord according to what it is written in the Torah consist of life in the World to Come, even as it is said: "That it may be well with thee, and that thou mayest prolong thy days" (Deut. 22,7), and that the punishment inflicted upon the wicked who abandoned the righteous paths described in the Torah consists of excision, even as it is said: "That soul shall be utterly cut off; his iniquity shall be upon him" (Numbers 15,31), what is this which it is written throughout the Torah, if ye will hearken you will be overtaken by thus, but if ye will not hearken you will be met with such, and all those things are in this world, for instance, plenty, famine, war, peace, government, oppression, permanency in the land, exile, success in undertakings, its failure, and other similar text in the Covenant? All those things were and will be true, and as long as we observe the precepts of the Torah all the good of this world will overtake us, and as long as we transgress them, we will be met by those evil things described therein. Nevertheless, neither are those good things the end of the reward for observing the commandments nor are those evil things the end of the punishment to be inflicted upon one who violates the precepts. For so are all these matters balanced: The Holy One, blessed is He! bestowed upon us this Torah as a tree of life, and whosoever conducts himself after the prescribed order therein, and studies to know it with a complete and upright knowledge, he acquires therewith life in the World to Come. And, in the measure of his works and wisdom he obtains his acquisition. We were moreover, assured in the Torah that if we will observe it in joy and out of goodness of soul, and constantly meditate in its wisdom, He will detach from us all such things which prevent us from observing it, such as sickness, war, famine and the like. He will, in addition thereto, be bountiful unto us by giving us all good which sustain our hands to observe the Torah, as plenty, peace, and an increase in silver and gold, so that we be not occupied all of our days in the things that are of bodily need, but, instead, be at leisure to study wisdom and observe the precept in order to acquire life in the World to Come. Even so it is said in the Torah: "And it shall be our righteousness, if we observe to do all these commandments, before the Lord our God, as He hath commanded us" (Deut. 6,24-5). He made likewise known to us, that if we will purposely abandon the Torah, and busy ourselves with the vanities of the times, as the subject is spoken of, saying: "But Jeshurun waxed fat, and kicked (Ibid. 32,15). The True Judge will detach from the forsakers all the good of this world which had strengthened their hands so that they kicked and bring upon them all the evil to prevent them from acquiring the World to Come, so that they be lost in their wickedness. This is as it is written in the Torah: "Because thou didst not serve the Lord thy God with joyfulness, and with gladness of heart, by reason of the abundance of all things; therefore shalt thou serve thine enemy who the Lord shall send against thee" (Ibid. 28,46-7). Consequently, the interpretation of all those blessings and curses is this way: As if saying, if you have served the Lord with joyfulness and observed His way, he will bestow in abundance these blessings upon you and set at a distance the curses from you, so that you be at leisure to grow wise in the wisdom of the Torah, and to busy yourselves therein, and so that you will merit life in the World to Come, and to do you good in the world which is all good, and prolong your days in the world which is unending, and you will find yourselves acquiring two worlds, to good living in this world, which will bring to a life in the World to Come, for if one does not acquire wisdom and good works here he has nothing else to acquire it with, even as it said: "For there is no work, no device, no knowledge nor wisdom in the grave (Ecc. 9,10). But if you have forsaken the Lord, and did err in eating drinking and prostitution, and their like, he will bring upon you those curses and detach from you all blessings until you will end your days in confusion and dread, and your will have neither a heart of leisure nor a sound body to perform the precepts, so that you lose the life in the World to Come, as a consequence whereof you will have lost two worlds; for, as long as a man is occupied in this world with sickness, war and hunger he cannot be engaged either in wisdom or in precepts, by which to acquire the World to Come. (Glazer)

משנה תורה, הלכות תשובה ג,ו:

ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונדונין על גדל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים...

Mishneh Torah, Laws of Repentance 3,6:

The following are the ones that have no share in the World to Come but are cut off, destroyed, and are damned for their exceeding wickedness and sinfulness forever and ever…

פירוש על המשנה, אבות ד,יז:

כבר בארנו בפרק י' מסכת סנהדרין שאין אחר המות שלמות ולא תוספת אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה בעוה"ז ואל זה רמז שלמה באמרו כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קהלת ט,י) אבל הענין ההוא אשר ילך האדם עליו ישאר לעולם ולזה צריך שישתדל האדם בזה הזמן הקצר ולא יאבד זמנו אלא בקנות המעלות לבד מפני שהפסדו מרובה אחר שאין לו תמורה ולא תקנה וכאשר ידעו החסידים זה לא ראו לכלותו אלא בחכמה ובתוספת המעלות והרויחו זמנם כולו על דרך האמת ולא פזרו ממנו בעניני הגשמי' אלא זמן קצר מאד ובדבר הצריך שאי אפשר זולתו ואחרים הוציאו זמנם כולו בגשמיות לבד ויצאו ממנו כאשר באו כל עמת שבא כן ילך והפסידוהו כולו הפסד עולמית וההמון כולם יהפכו האמת בזאת השאלה ויאמרו שהכת הראשונה הפסידו העולם והכת האחרונה הרויחו העולם והענין בהפך כמו שספרנו והם שמים חושך לאור ואור לחושך ואוי למאבדים האמת והענין הזה עשה שלמה ע"ה עיקר בקהלת בשבחו הרווחת העולם וגנותו הפסדו ובארו שאין ריוח וקנין אחר המות מן הדבר אשר יבצר ממנו הנה וזה כולו אמת.

Commentary on the Mishnah, Avot 4,17:

We have already elucidated in the tenth chapter of Sanhedrin that there is no completion or addition after death. Instead, a person increases and completes his virtue in this world. And about this Shlomo hinted when he stated, “For there is no action, no reasoning, no knowledge, no wisdom in the grave to where you are going” (Ecc. 9,10). But the matter is that where a person goes, he will remain there forever. And because of this, a man should make efforts during this short time and not waste his time, but only [spend it] on the acquisition of virtues – as his loss would be great, because there is no replacement and there is no remedy. And since the pious ones knew this, they only saw fit to finish their time with wisdom and the increase of virtues; and they benefited from all of their time in the true way. And they only frittered very little time on physical matters and on a thing that it is necessary and impossible without it. But others spent all of their time only in physicality and they left like they came – 'all corresponding to how it came, so will it go' – and they lost an eternal loss. And the masses all switched the truth about this question and said that the first group lost the world and that the last group profited [from] the world. And the matter is the opposite, as we have recounted. And they make darkness into light and light into darkness. And woe is it to those that destroy the truth. And Shlomo, peace be upon him, made this matter a fundamental in Kohelet, in his praising the profit of the world and his disgracing its loss. And its elucidation is that there is neither gain nor any other acquisition of that which he refrained from here [in this world] after death. And this is all true. (Emphases added)

For a PDF of this list, click here.

---

[1] Meaning, he does not start with the premise that the soul inherently lives eternally or permanently – it must be achieved. Once achieved, one is permanently preserved; if not achieved, not permanently preserved – the soul is not inherently permanent. This is in contrast to those who believe in reincarnation, as they must believe in the inherent permanency of the soul to allow multiple reincarnations until it fulfills its purpose to finally qualify for the World to Come.

[2] It, the fourth perfection, is the perfection that gives man immortality. Not the other perfections that were mentioned previously. 

Reincarnation in Judaism: Rejection

Rejection of Gilgul Neshamot: Sources

Below is a list of rabbinic authorities that reject the idea of reincarnation of the soul. Few do not say so explicitly, but their understanding of immortality and even mortality of the soul simply does not leave any room for the possibility of reincarnation. These rabbis are Seforno, Rambam, and Ibn Ezra. The rest are quite explicit. 

For PDF of this list, click here.

- Shabbat 152b.
- Bava Metzia 107a.
- R. Shmuel Straushun – Rashash (1794-1872). Comments on Bava Metzia 107b.
- R. Saadia Gaon (882-942). Emunot veDeot 6:8.
- R. Avraham b. Hiya (c.1070-1136). Megilat haMegalleh sec. 3, p. 50-1.
- R. Avraham ibn Ezra (1089-1164). Comments on Psalms 1:5-6, 15:10, 22:30, 73:26-7, 119:92-3, 92:2, 49:11,16,18-21. See also Yesod Mora (Introduction and Gate 10) and the introduction to Commentary on Ecclesiastes. See here for list. See also Friedlander’s Essays on the Writings of Abraham ibn Ezra, pp. 24-46.
- R. Avraham b. Daud (c.1110-1180). Emunah Ramah 7.
- R. Binyamin of Tudela (1130-1173). Masaot R. Binyamin (1869) 9b.
- R. Moshe b. Maimon – Rambam (1135-1204). Comments on Mishnah Avot 4:17; See also Moreh Nevuchim 3:27 and 54; Mishneh Torah, Laws of Repentance 8:1,5,8, 9:1, 3:6. Comments on Sanhedrin 10:1. See here for the list.
- R. Avraham b. Rambam (1186-1237). Quoted in Kevod Elokim (1585) by R. Avraham Ibn Migash, Essay 2, Ch. 11, p. 105b; Also quoted by R. Shmuel Tzartza in Mekor Chaim (1559), Ki Tetzei, p. 123b (right column).
- R. Dovid Kimhi – Radak (1160-1235). Comments (unabridged) on Psalms 104:30.
- R. Yitzchak ibn Latif (c.1210-1280). Rav Poalim p. 9, 21.
- R. Asher b. Yechiel – Rosh (c.1250-1327). Responsa to his son R. Yehuda, published in Taam Zekenim (1855) by R. Eliezer Ashkenazi, 66a.
- R. Yedayah Bedershi (c.1270-1340). Ktav Hitnatzlut, published in Shut haRashba 418:1.
- R. Hasdei Crescas (c.1340-1410). Or Hashem 4:7.
- R. Yosef Albo (1380-1444). Sefer haIkkarim 4:29.
- R. Shmuel Tzartza (14th century). Mekor Chaim (1559), Ki Tetzei, 123a. 
- R. Dovid ibn Bilia (14th century). Quoted in Mekor Chaim (1559) by R. Shmuel Tzartza, Ki Tetzei, p. 123a (left column).
- R. Shem Tov ibn Shem Tov (15th century). Sefer haEmunot 7:8 (only by animals).
- R. Ovadia b. Yaakov Seforno (c.1475-1550). Comments on Deuteronomy 30:15 and 19.
- R. Avraham ibn Migash (16th century). Kevod Elokim (1585), Essay 2, Ch. 10, p. 104a. 
- R. Yehuda Aryeh Modena (1571-1648). Ben Dovid – published in Taam Zekenim (1855) by R. Eliezer Ashkenazi, p. 61a.
- R. Shimshon Raphael Hirsch (1808-1888). Comments on Genesis 50:2.


For further interesting discussions, see R.Yitzchak Blau's Body And Soul: Tehiyyat ha-Metim and Gilgulim in Medieval and Modern Philosophy; see also the commentary on Emunot veDeot called Derech Emunah  (vol. 3) by R. Dovid Cohen, p. 357ff.

שבת קנב,ב:

תנו רבנן והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב,ז) תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה.

Shabbat 152b:

The Sages taught: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecc. 12,7), so just as He gave [the soul] to you in purity, you too [give it back] in purity.

בבא מציעא קז,א:

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דברים כח,ו) שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

Bava Metzia 107a:

“Blessed shall you be when you enter and blessed shall you be when you exit” (Deut. 28,6) means that your exit from this world should be like your entry into the world: Just as you entered the world without sin, so too your exit from the world should be without sin.

רבי שמואל שטראשון – רש"ש. פירוש על בבא מציעא,א: 

מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך בלא חטא: מכאן סתירא קצת לבעלי דעת הגלגול. 

R. Shmuel Straushun – Rashash. Comments on Bava Metzia 107a:

Just as you entered the world without sin…: This passage is in slight contradiction with those who believe in reincarnation.

רבי סעדיה גאון. האמונות והדעות ו,ח:

מצאתי אנשים ממי שנקראים יהודים אומרים בהשנות וקוראים אותו ההעתקה, וענינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון ואחרי כן בלוי ואחרי כן ביהודה. ויש מהם רבים שאומרים יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה ורוח הבהמה באדם ודברים רבים מזה השגעון והערבוב.

R. Saadiah Gaon. Beliefs and Opinions 6,8:

Yet, I must say that I have found certain people, who call themselves Jews, professing the doctrine of metempsychosis which is designated by them as the theory of transmigration of souls. What the mean thereby is that the spirit of Ruben is transferred to Simon and afterwards to Levi and after that to Judah. Many of them would go so far as to assert that the spirit of a human being might enter into the body of a beast or that of a beast into the body of a human being, and other such nonsense and stupidities. (Rosenblatt)

רבי אברהם בן חיא. מגילת המגלה שער ג, דף נ-נא:

וכדומה לזה היו דברי אריסטוטאליס ראש חכמי יון כיון שחקר על הכוננות וההפסד המתגלגל בעולם בספר אשר חבר על המאורע הזה הצריכו המחקר להורות שכל הצורות והנפשות עתידות להתגלגל ולחזור בעולם אבל אינן חוזרות אל החמר הראשון מפני שעקר החמר אין לו צורה וכשהוא מפשיט את הצורה אשר לבש אינו ניכר משאר מינו. ואילו היה האיש הזה מאמין באמונת התורה היה לו לדעת כי הצורר את הנפשות ואת כל הצורות לפניו יכול הוא להכיר את החמר ולהשיב כל צורה וכל נפש אל החמר אשר לבשה בתחלה. ואיני צריך לזכור דברי המעתיקים אשר אמרו שהנפשות הן נעתקות מן גוף אל גוף בכל מיני החיים עד שהן חוזרות באחרונה אל הגוף הראשון כי דברי אלו הם הבאי והבל גדול. אבל על כל זאת אינם מכחישים את תחית המתים כי תשובת הנפש אל הגוף הראשון לדבריהם היא תחית המתים בעצמה אלא שאינם מפרשים אותה על דרך נכון.

R. Avraham b. Hiya. Megillat haMegalleh, sec. 3, p. 50-51:

This is comparable to the statements of Aristotle the head of the scholars of Greece … who writes in his book that all future souls return to this world as reincarnations but never return to the original body because the original body loses its connection and once it loses its connection, it can never go back. However, a person who believes in the Torah must know that all the souls can recognize the original bodies and can return to the bodies that souls wore originally. And I do not have to mention the statements of the people [Jewish scholars] who believe in reincarnation, those people who say that the soul reincarnates to several life forms before returning to the original body [at the resurrection of the dead], because such statements are complete nonsense. But what they say doesn’t prove that they mean there is no resurrection of the dead because when the original body is resurrected it is a complete resurrection [a fulfillment of the resurrection of the dead], they just do not understand [resurrection of the dead] correctly.

רבי אברהם בן דאוד. האמונה הרמה ז:

אמנם בטול הגלגול אומר: ... הנה לא יאמר ההעתק, רצוני שהייתה נפשו באיש אחר...והיה נמצא מוחש אחר העדרו מן החוש, וזה הדבר לא היה לעולם, ולא יעבור שיהיה.

אם הנפש קדומה או מחודשת: כל נפש אמנם תתחדש חדוש, ואינה נמצאת קודם הגשם עצם פשוט, בלתי נתלה בחומר, ואחר כשחודש גשם, יהיה ראוי מזגו שתהיה אותה הנפש לו נפש תתלה בו.

R. Avraham b. Daud. Emunah Ramah 7:

A refutation of reincarnation: … One should not claim there is reincarnation, meaning that one’s soul should be in another person … as there would be physical existence after there was no physical existence, and such a thing never occurs and never will.

Is the soul existent prior or is it new: All souls are newly created and are not existent prior to the [creation of] body… and after the body is created, it is the correct time for the soul to be implanted and become a part of it [the body].

רבי בנימין מטודלה. מסעות רבי בנימין (תרכ"ט) ט,ב: 

ומשם מהלך יום אחר לציידא היא צדון והיא עיר גדולה ובה כמו עשרים יהודים קרוב מהם כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון והאומה נקראה דורזיאין והם הנקראים פגאנוש כופרים ואין להם דת ויושבים בהרים גדולים ובנקיקי הסלעים ואין מלך ושר שולט עליהם כי מעצמם הם יושבים בין ההרים והסלעים ועד הר חרמון גבול ים מהלך שלשה ימים והס שט פי זמה והוא לוקח את בתו ויש להם חג אחד בשנה ובאים כלם אנשים ונשים לאכול ולשתות ביחד וחולפים נשותיהן כל אחד ואחד עם חבירו ואומרים שהנפש יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב או בגוף הבהמה זה דרכם כסל למו ואין ביניהם יהודים כי אם באים ביניהם בעלי אימנות וצבעים ויושבים ביניהם באומנות ובסחורה וחוזים לבתיהם והם אוהבים היהודים והם קלים על ההרים ועל הגבעות ואין אדם יכול להלחם עמם. 

R. Binyamin of Tudela. Masaot R. Binyamin (1869) 9b:

And close to them about 10 mil is a certain nation which fights with the residents of Sidon, and this nation is called Druze, and they are pagan heretics, and they lack faith and religion… They are steeped in sexual impropriety, with the father taking his daughter, and they have a holiday once a year and all the men and women come to eat and drink together and exchange each other’s wife, each and every one, him and his fellow. And their belief is that the soul, at the time it leaves the body of a good person, enters into the body of a small child who is born at that time that the soul leaves his body. And if he is a wicked person, it enters into the body of a dog or into the body of an animal – this is their foolish way.

רבינו משה בן מיימון – רמב"ם. פירוש על המשנה, אבות ד,יז:

כבר בארנו בפרק י' מסכת סנהדרין שאין אחר המות שלמות ולא תוספת אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה בעוה"ז ואל זה רמז שלמה באמרו כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קהלת ט,י) אבל הענין ההוא אשר ילך האדם עליו ישאר לעולם ולזה צריך שישתדל האדם בזה הזמן הקצר ולא יאבד זמנו אלא בקנות המעלות לבד מפני שהפסדו מרובה אחר שאין לו תמורה ולא תקנה וכאשר ידעו החסידים זה לא ראו לכלותו אלא בחכמה ובתוספת המעלות והרויחו זמנם כולו על דרך האמת ולא פזרו ממנו בעניני הגשמי' אלא זמן קצר מאד ובדבר הצריך שאי אפשר זולתו ואחרים הוציאו זמנם כולו בגשמיות לבד ויצאו ממנו כאשר באו כל עמת שבא כן ילך והפסידוהו כולו הפסד עולמית וההמון כולם יהפכו האמת בזאת השאלה ויאמרו שהכת הראשונה הפסידו העולם והכת האחרונה הרויחו העולם והענין בהפך כמו שספרנו והם שמים חושך לאור ואור לחושך ואוי למאבדים האמת והענין הזה עשה שלמה ע"ה עיקר בקהלת בשבחו הרווחת העולם וגנותו הפסדו ובארו שאין ריוח וקנין אחר המות מן הדבר אשר יבצר ממנו הנה וזה כולו אמת.

R. Moshe b. Maimon – Rambam. Comments on Mishnah, Avot 4,17:[1]

We have already elucidated in the tenth chapter of Sanhedrin that there is no completion or addition after death. Instead, a person increases and completes his virtue in this world. And about this Shlomo hinted when he stated, “For there is no action, no reasoning, no knowledge, no wisdom in the grave to where you are going” (Ecc. 9,10). But the matter is that where a person goes, he will remain there forever. And because of this, a man should make efforts during this short time and not waste his time, but only [spend it] on the acquisition of virtues – as his loss would be great, because there is no replacement and there is no remedy [takkanah]. And since the pious ones knew this, they only saw fit to finish their time with wisdom and the increase of virtues; and they benefited from all of their time in the true way. And they only frittered very little time on physical matters and on a thing that it is necessary and impossible without it. But others spent all of their time only in physicality and they left like they came – 'all corresponding to how it came, so will it go' – and they lost an eternal loss. And the masses all switched the truth about this question and said that the first group lost the world and that the last group profited [from] the world. And the matter is the opposite, as we have recounted. And they make darkness into light and light into darkness. And woe is it to those that destroy the truth. And Shlomo, peace be upon him, made this matter a fundamental in Kohelet, in his praising the profit of the world and his disgracing its loss. And its elucidation is that there is neither gain nor any other acquisition of that which he refrained from here [in this world] after death. And this is all true. (Emphases added)

רבי אברהם בן רמב"ם. מצוטט בספר כבוד אלהים (שמ"ו) מאת רבי אברהם אבן מיגאש, מאמר ב, פרק יא, דף קה,ב:

שקצת מן החסידים מן האומות הקדמונות, אחר שזה אצלם שקר השארות הנפש מבלי גוף, והאמינו שנפש האדם יש לה השארות, הוצרכו מפני זה להאמין בהוללות הגלגול, והוא שנפש המת בעת הפרדה ממנו תתגלגל ותכנס בגוף אחר, ותשכח הגוף אשר היתה בו, וזה הדעת לא סבר אותו חכם אמתי, ולא האמין בו בעל תורה, אבל הוא מהוללות דעות הקדמונים מאמיני הקדמות אשר מחה השם יתברך מעולמו.

R. Avraham b. Rambam. Quoted in Kevod Elokim (1585) by R. Avraham ibn Migash, Essay 2, Ch. 11, p. 105b:[2]

Some of the early gentile philosophers believed the falsehood that the soul remains present [in the physical world] without a body. They need this belief to explain reincarnation, which is when the soul at the time of death separates [from the body], traverses, enters a different body, and forgets the body it was originally in. This belief is not held by a truly wise person and it is not believed by the Torah scholar. This theory of reincarnation is the opinion of the early [gentile philosophers] who believed in the eternality of the universe, whose names Hashem, blessed be He, wiped out from this world.

רבי דוד קמחי – רד"ק. פירוש (הארוך) על תהלים קד,ל:

תשלח רוחך יבראון. אמרו קצת חכמי המחקר כי כל חי אחרי מותו יקום, כי הנפשות הם עתידות להגלגל ולחזור לעולם, אבל אינן חוזרות אל החומר הראשון כמו אותו החומר בעצמו, ויהיה זה תמיד לכמה אלפי שנה, וגדולי הפילוסופים אומרים כי לא תשוב הנפש אל הגוף לעולם, כמו שאמר איוב (יד,יב) על בלתי שמים לא יקיצו, ולאמונתינו אנחנו זרע ישראל והמחזיקים באמונתינו יהיו הנפשות חוזרות אל החומר הראשון אשר יצאו ממנו לזמן תחית המתים אשר יעדנו בו האל יתברך, ויהיה זה על דרך נס ופלא ולא כפי הטבע.

R. Dovid Kimhi – Radak. Comments (unabridged) on Psalms 104,30:

Send back your breath, they are created. Some scholars investigating this said that all those that died will rise again, because all souls are destined to reincarnate and return back to the world, but they do not return to the original body the same as it was, and this will happen for thousands of years. And the leading philosophers said that the soul will never return to a body, as it is said in Iyov (14,12), “[He will wake] when heavens will be no more.”

But our belief, the people of Israel who stay true to our beliefs, is that the soul will return to the original body, from which it left to the time of the Resurrection of the Dead, which God intended for. And this will be in a miraculous way and not in accordance with the laws of nature.

רבינו יצחק אבן לטיף. רב פעלים דף ט, אות כא:

הצירות כל אחת נבדלת אלא שהן נכללות כדמיון השכל והחומר כדמיון השעוה ורצרה כדמיון החותם א״כ כל צורה הבאה לעולם היא חדשה כי הדומה לזה אינו זה וכבר בטלה הפקרת הגלגול וכן ההקש כנפשות המדברות ובשכלים האנושים, והבן זה.

R. Yitzchak ibn Latif. Rav Poalim p. 9, sec. 21:

Every soul is different from the other… Given this, all souls that come into this world are new … and reincarnation has already been refuted … understand this.

אשר בן יחיאל – רא"ש. תשובה לבנו רבי יהודה, נדפס בטעם זקנים (תרט"ו) מאת רבי אליעזר אשכנזי, דף רבינו 
סו,א: 

כתבת בענין הנפש כי קודם יצירת האדם אינה בפעל ואינה כחוצב אבן מן ההר אלא כמדליק נר מנר, א״כ קודם לכן אינה מובדלת ומופרדת המקור אשר חוצבה ממנו ולא ידעה עצמה בפרט ולא מקורה. ומדברי רז״ל יראה הפך זה בכמה מקומות... לכן אם קבלה הוא נקבל כי אין טעם מספיק.

R. Asher b. Yechiel – Rosh. Responsa to his son R. Yehuda, published in Taam Zekenim (1855) by R. Eliezer Ashkenazi, 66a:

You wrote regarding the soul that before the person is formed, [the soul] is not an active force nor like a stone carver; rather, it is like being kindled from candle to candle... But we see the opposite from the words of our Sages in many places… Therefore, if this is tradition, we will accept it, because your reasoning is not enough.

רבי ידעיה הבדרשי. כתב התנצלות, נדפס בשו"ת הרשב"א תיח,א:

ומכלל זה התועלת גם כן בטול מה שהאמינוהו קצת הקדמונים, כפי מה שנזכר בספר הנפש, בגלגול הנפשות, והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף, קצתם חשבו אפילו מגוף מין אחד לגוף מין אחר, ואמרו שנפש הסוס על דרך משל אפשר שחתול אחר זמן בגוף הכלב או תכף צאתה משם, לא ידענו מה שיבדילוהו בזה, וכן לא ידענו אם הפליגו בעלי זה הדעת להמשיכו שנפש אחד ממיני החי תכנס בגוף האנושי, ונפש אנושית בגוף שאר החי, או אם לא המשיכו הענין כי אם במיני החי לבדם; וקצתם לא הפליג כל כך, אבל אמר שתעתק מגוף לגוף ממין אחד, ומזה אמרו בנפש ראובן המת שהיא חתול בגוף שמעון. והנה התחזקו המופתים האמתיים על אלו הדעות למחותן, שתועלת בטולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים. תחלה, שיהיה עול וחמס, חלילה לאל ממנו, בחק נפש מי שמת בצדקו, שתשוב לחול בגוף אחר שירשע אולי, ויהיה מדינה שתענש, או אם יגמל טוב על צדקו הקודם עם היותו רשע גמור הנה הוא יותר רע. וכן עול בחק מי שמת ברשעו אם תשוב לחול בגוף אחר שיצדק ויהיה מדינה שתגמל תחת הראוי לה מן העונש על מה שקדם לה מהעוות, ואם יענש זה על רשעת נפשו בגוף אחר יהיה יותר רע בחק היושר, ויהיה צדיק ורע לו על זולת נכון. והתאמת בראיות האמתיות שכל גוף תיוחד אליו נפש אחת, תגמל ותענש כפי הנהגתה, וזהו היושר הגמור. ועוד יועיל בטול זה הדעת באמונה, מפני שזה יביא לרשל האדם מהשתדל על עבודת האל, ואפילו בתחלת זמנו, שהוא יחוש על נפשו שנמצאת בזולתו, ויחשוב שאם הרשיעה בזולתו יבואוה הענשים על לא חמס בכפיו, ויבהל על זה ויעמוד תמיד בפחד ורפיון ידים מזה; וכן הם צדקה בזולתי הנה יקום שייטב וימתק זמנו בגמולות הצדק הקודם, וישתדל בזה מהוסיף שלמות; כי כמה מן האנשים יישירו דרכם לתקות גמול ולפחד מעונש. ועוד כי פעמים רבות תקפוצנה הצרות על מי שיחשיב עצמו נקי וצדיק, אבל עם כל זה יאמין בעצמו, וירבה לחשוד נפשו, וידין שקדמו לו עונות נעלמים שהוא נענש עליהם, והנה מפני זה ירבה התודות והתשובה ויוסיף אהבה באל; אבל עם זה הדעת יתחייב בודאי ליחס יסוריו לרשעת נפשו בגוף אחר, ויתחיל להאשים מתוך צערו ההנהגה העליונית, ולגזור על עצמו השלמות, וזה יהיה סבה להתרשלו מהתשובה. ועוד כי יזיקנו זה גם כן באחת מן פנות אמונתנו החזקות, שהיא תחית המתים; שאם לא נמצאת בין שני גופות או שלשה כי אם נפש אחת, איך יחיו שניהם או שלשתם יחד? כי לכל חי יש נפש אחת בהכרח וכו'.

R. Yedayah Bedershi. Ktav Hitnatzlut, published in Shut haRashba 418,1:

And within this purpose is also the annulling of that which a few of the early ones believed, according to what is mentioned in Sefer haNefesh, about transmigration of souls, and this is the opinion in which they say that the soul transmigrates from one body to another. Some of them think that this is even from the body of one species to the body of another species. And they say that the soul of a horse, for example, could possible migrate after a while to the soul of a dog, or immediately after it leaves, we do not know how they distinguish in this. And so too we do not know if those who maintain this belief dissent as to whether the soul of one species can enter the body of man, or the human soul into the body of some other species, or if they only extend to matter to within different species of animal. {But no cross-overs of human and animal, which would be difficult presumably because of different types of souls.} And some of them do not depart that much, but rather say that it transmigrates from one body to another within a single species, and from this they say about the soul of Reuven who dies that it manifests itself in the body of Shimon.

And behold, these wondrous truths have prevailed upon these positions to erase them, where the aim of nullifying them is extremely clear in faith, for many reasons.

First of all, that it is wickedness and perversion, and forfend to attribute to God, to establish that the soul of one who dies in his righteousness should return to manifest in the body of another who perhaps will be wicked, such that by law he should be punished; or if He rewards one who was initially righteous {in a previous incarnation} but is now completely wicked, behold it will be even worse. {For where is true reward and punishment for deeds?}

And so is it perversion in the law of one who dies in his wickedness if he returns to manifest in the body of another who is righteous, and he should, according to law, be recompensed that which is fitting to him of the punishment for that which the previous one {incarnation} had perverted, but if this one is punished for the wickedness of his soul in a different body, it would be worse within the law of uprightness, and it would be an instance of bad things happening to a righteous man for an incorrect cause.

And he shows it is true with true proofs that each body is matched with only a single unique soul, which is recompensed or punished in accordance with its conduct, and this is the complete uprightness {i.e. as it should be}.

And another thing which nullifying this belief can accomplish is that this {belief} can lead to weakening a person from endeavoring in the service of God, and even at the beginning of his time, for he will think about his soul which was found when not in him, and he will think that if it sinned in the other, the punishments will come to him upon that which he did no wrong with his own hands, and he will be in turmoil on this and stand always in fear and weak hands from this. And so too if when it was in the other body it was righteous, behold it will arise that his time will be good and sweet because of the recompense of the previous righteousness, and he will be negligent as a result from adding more. For many men improve their way in hope of reward and from fear of punishment.

And furthermore, when many times the troubles jump upon one who thinks himself to be pure and righteous, but with all this is not so sure of himself, he will increase to suspect his own soul {=self}, and judge that there were hidden sins {which he performed in this lifetime, which is his only lifetime} upon which he is being punished, and behold because of this there will increase confessions and repentance. But with this belief {in gilgul} he will certainly be compelled to attribute his tribulations to the wickedness of his soul in another body, and he will begin to blame, because of his suffering, the conduct on High {that he is suffering through no fault of his own} and to decree upon himself completions {? to make up for this unfair sufferings}, and this will be a cause of neglect from repentance.

And furthermore, this {belief in gilgul} will harm one of the cornerstones of our strong faith, and that is resurrection of the dead. For if there is found within two or three souls only a single soul, how will both or all three of them live at once? For to each living thing there is perforce but one soul, etc. (Waxman)

רבי חסדי קרשקש. אור השם ד,ז:

הדרוש הז' אם תעתק נפש האדם או תאצל והוא שיקראוהו כת מהחכמים גלגול: ואמנם לפי שהתבאר במה שקדם שנפש האדם עצם שכלי מוכן היה נראה שההעתק בה דבר בטל כמו שקנה קצת מושכלות בפעל וזה שכבר יתחייב בשני שיולד משכיל בפעל בזולת למוד והוא הפך מה שנראה בחוש בכל זמן החול' שהועתק אלינו קורותיו האלהים אלא כשיהיו המושבלות אשר קנה נעדרות ממנו ברצון האל לתכלית ידוע אצלו שהכת האומרת בו יסודה 

הקבלה הנה דלתי החקירה ננעלות בו ואם קבלה נקבל בסבר פנים יפות ודי בזה בדרוש הז'.

R. Hasdai Crescas. Or Hashem 4,7:

Issue 7 – whether the human soul transmigrates or gets recycled and this [idea] is called by a group of scholars as gilgul [reincarnation]: Since it has been established in a preceding discussion that the soul of man is prone to develop an intellect, it would appear that transmigration is impossible for anyone who has acquired some of the intelligibles in actuality. For otherwise, the second person will be born intellecting in actuality without having learned, which contradicts what sense-experience attests through the entire span of time past whose events have been transmitted to us – unless, by God, the intelligibles he acquired were rendered nonexistent in him by the will of God, for some purpose known to Him – because this group [of scholars] claims that [reincarnation] has a foundation in tradition – behold, the doors of investigation are locked on this matter, because if it is a received tradition, we will accept it favorably. Let this suffice for the seventh issue. (Adapted from Weiss)

רבי יוסף אלבו. ספר העקרים ד,כט:

ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול...שכמו שהעצם הרוחני יכנס בגוף האנושי בתחלת יצירתו, כן אפשר שהנפש שכבר שמשה בגוף האנושי תחזור עוד לשכון בגוף. אבל אין זה נכון, שאם גזרה החכמה העליונה להשכין העצם הרוחני שאין בטבעו להיות בעל בחירה בגוף האנושי כדי לשומו בעל בחירה, לפי שזה מעלה גדולה אליו בלי ספק, עד שבדבר הזה טעו המלאכים באדם, כמו שאמרו רבותינו ז״ל בבראשית רבה כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם בקשו מלאכי השרת להשתחות אליו וכו׳, וזה להיותו בעל בחירה יותר מהם שאינם בעל בחירה, מכל מקום הנפש שכבר שמשה בגוף האנושי והיתה בעלת בחירה, למה תחזור עוד אל הגוף, ובמה תוכן הטפה הזרעיית לקבל הנפש שכבר שמשה בגוף יותר מלקבל הנפש שלא שמשה בגוף ולא היתה בעלת בחירה, והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי חיים.

R. Yosef Albo. Sefer haIkkarim 4,29:

From this the kabbalists learned out the idea of reincarnation…that the same way the soul entered a body for the first time, so too it can go back to another body again. But this is not correct. The Divine Wisdom did indeed decree that the spiritual substance, which by its nature is not a free agent, should dwell in the human body in order that it may become a free agent in the body, because this is no doubt a valuable quality in it. So much so that, as we are told by our Sages, the angels made a mistake and when God created man, they wanted to worship him, etc. This was because he was a free agent and they were not. Nevertheless, why should a soul which has already functioned in a human body and has become a free agent, return to the body again? And why should the seminal drop have the capacity to receive a soul which has already functioned in a body rather than to receive a soul which has not functioned in a body and is not a free agent? A still less likely view is that of those who say that human souls are reincarnated into bodies of animals. (Husik)

רבי שמואל צרצא. מקור חיים (שי"ט) פרשת כי תצא, דף קכג,א:

ויש מי שחושב שענין היבום הוא ראיה לגלגול הנפשות וזהו שאמר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וכן מה שאומר יולד בן לנעמי וכן אמר דוד אל תער נפשי...וכן מביאים ראיות אחרות שאין להם רגלים להשען עליהם... ויש לשאול לפי דעת מאמיני הגלגול בשעת תחית המתים באיזה גוף תכנס הנשמה בראשון או בשני או בשלישי או בכלם וכמה ראיות יש בבטולו. ומי שמאמינו מטה לאמונת אומה אחת שקורין פגאנוש שאין להם שום דת...ואומרים שהנפש בצאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב, וכבר כתב זה רבי בנימין בעל המסעות.

R. Shmuel Tzartza. Mekor Chaim (1559), Ki Tetzei, p. 123a (left column):

There are those who think that yibum is evidence for reincarnation of souls; and also what is said, “And Onan knew it won’t be his seed”; and also what is said, “And a son was born to Naomi”; and also what David said, “Don’t put me in danger”;…and they also bring other evidence that have no legs for them to stand on… There is to question those who believe in reincarnation: At the time of the Resurrection of the Dead, which body will the soul go into? In the first? Second? Third? All of them? And there is much evidence that refutes all this. And those who believe are influenced by a belief of another nation who are pagans, who have no morals…and they say that when the soul leaves the body of a good person, it enters the body of a child at the moment of birth. And if it was a bad person, the soul would enter a dog – and this was already written by R. Binyamin in his travelogue.

רבי דוד אבן ביליא. מצוטט בספר מקור חיים (שי"ט), מאת רבי שמואל צרצא, פרשת כי תצא, דף קכג,א:

כי אלה האנשים שהוצרכו להאמין אמונת הגלגול לפי שבה יתירו הספק של צדיק ורע לו ובכל מה שלמדתי מהתלמוד לא מצאתי דבר שיסכים להאמנת הגלגול זולתי אגדה אחת...אלא שנוכל לומר כי זה דברי יחיד ואין ראוי לסמוך עליו... ועוד שכל דבר שיצא מן הכח אל הפועל נמנע הוא שישוב להיות בכח. והמשל בזה האש אשר הוא בכח האבן החלמיש ואחר צאתו הוא אש בפועל אינך יכול לומר שישוב כח באבן וזה המשל הוא בנפש בהיותה בכח בטפה אם כן הגלגול שקר.

R. Dovid ibn Bilia. Quoted in Mekor Chaim (1559), Ki Tetzei, p. 123a (left column):

These people are required to believe in reincarnation in order to relieve themselves of the question of why righteous people experience suffering. But in all my studying of the Talmud, I have not found any clear statement regarding the belief of reincarnation, except for one aggadic passage … but it should be said that this an opinion of one person and therefore it is not proper to rely on it… Furthermore, any energy that is emitted can no longer be returned to its original source. To compare, the soul is like the fire which is the energy stored in flintstones, and after the energy is emitted, it becomes a fire – and you can’t say that this energy [fire] is able to return back into the stone. And this is comparable to the soul which is the energy of the embryo – given this, reincarnation is a lie.

רבי שם טוב אבן שם טוב. ספר האמנות ז,ח:

דע כי מה שסברו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה, גם כן מצאתיו למקצת בני אדם דורכין בדרכי הקבלה, אין ראוי לשום בעל שכל להעלותו על לב.

R. Shem Tov ibn Shem Tov. Sefer haEmunot 7,8:

Know that that which a few of the early ones thought that there is reincarnation from man to animal, I have also found to a few people who travel the paths of kabbalah, something which is not fitting for anyone of intellect to introduce into his heart.

רבי עובדיה בן יעקב ספורנו. פירוש על דברים ל,טו ויט:

את החיים – לעד. ואת הטוב – הערב בחיי שעה. ואת המות – לעד.

ובחרת בחיים – בחיי עד. למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך – ואמרתי שתבחר בחיים לא כעובד על מנת לקבל פרס. אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' אלהיך בהכירך טובו עם רב גדלו.

R. Ovadia b. Yaakov Seforno. Comments on Deuteronomy 30,15 and 19:

[I set before you today] life – eternal [life]. And good – the good in the temporary life. And death – eternal [death]. (Emphasis added)

And you shall choose life – eternal life. So that you can live, you and your children, to love Hashem your God – when I [God] said to choose “life,” I did not mean that you should keep the laws for the sake of the reward in store for you, but that you should make this choice for the sake of true “life.” This alone is sufficient reason to choose this option. Whatever satisfaction you experience during life on earth should be with a view to the kind of life in store for you after you have died.

רבי אברהם אבן מיגאש. כבוד אלהים (שמ"ו) מאמר ב, פרק י, דף קד,א:

מזמן רב וימים קדמוניות נפל טעות בפי רוב בני עמינו ונטה דעתם להאמין בגילגול הנפש ומאמינים כאלו פנה אחד מפינות התורה ופשטה הנגע בקירות לבם והוא טעות גמור בידם נשאר להם מהפאגונוס ונקראים היום דורוזיש והם היו כת כופרים אשר מחה השם יתברך שמם מן העולם והנשארים ימקו בעונם בארצות אויביהם, כמו שכתב רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל וכן כתב הרד"ק ז"ל... 

R. Avraham ibn Migash. Kevod Elokim (1585) Essay 2, Ch. 10, p. 104a:

Already a long time back most of our nation have erred and have been swayed by the ideas of reincarnation of the soul, and they believe [in reincarnation] as if it’s a fundamental belief from the Torah and they spread this plague upon the wall of their hearts. This is a big error inherited from the pagans, who are today called Druze. They are a group of heretics who were wiped out by Hashem, blessed be He, and the remaining ones in their sin should be in misery in the land of their enemies. This is just like what R. Avraham b. Rambam and the Radak wrote…

בספר טעם זקנים (תרט"ו) מאת רבי אליעזר אשכנזי, דף סא,א:רבי יהודה אריה מודינה. בן דוד – נדפס 

אמונת גלגול הנפשות לדעתי חדשה ולא ישנה היא באומתינו ולא נתקבלה ממשה ולא מן הנביאים, שאם כן היה לנו ממנה דברים ברורים בתלמוד ולא היו מרחיקין ומגנין אותה בפירוש הגאונים והרבנים.

R. Yehuda Aryeh Modena. Ben Dovid – published in Taam Zekenim (1855) by R. Eliezer Ashkenazi, p. 61a:

The belief of reincarnation is not ancient but recent among our people. Neither was it received from Moshe or the prophets, because if it was, there would have been clear statements about this in the Talmud, and it would not have been rejected and condemned explicitly by the Geonim and other rabbis.

רבי שמשון רפאל הירש. פירוש התורה, בראשית נ,ב:

יש לנו כאן ניגוד מעניין בין ההשקפה המצרית – כפי שבאה לידי ביטוי בחניטה – לבין ההשקפה היהודית. יש לעמוד על ניגודים שכאלה בכל פעם שהם מופיעים, ולהבליט אותם במיוחד בויכוח עם הכופרים במוצאה האלקי של תורה, הרואים את "יצירתו של משה" כפרי "גאונותו" גרידא, אשר "נשאבה מחכמי כמרי מצרים". כמה בולט הוא הניגוד המתגלה כאן! המצרי היה חונט את הגוף כדי שיתקיימו ייחודו ועצמיותו. אבל הנשמה, לדעתו, אינה נשארת בייחודה האישי, אלא נודדת מגוף לגוף – לרבות גופי בעלי חיים – תוך שינויי צורה מרובים. אך היהודי מאמין שהנשמה מתקיימת לעולם, ואילו הגוף נודד. לאחר שהנשמה נאספת אל עמיה, אין לגוף דבר יותר עם האיש; אלא מצוה היא להביא את הגוף מהר ככל האפשר במגע קרוב עם האדמה הפועלת שהוא יירקב (עיין סנהדריו מו,ב). הגוף חוזר לעפר, ועובר דרך כל שינויי הצורה של החומר הארצי. המצרי האמין בנדודי נשמות [תוך שינוי צורתן], והשתדל לשמור על הגוף מכל אפשרות של שינוי. אך היהודי מאמין במציאות אישית ונצחית של הנשמה, ומוסר את הגוף לשינוי ארצי.

R. Shimshon Raphael Hirsch. Comments on Genesis 50,2:

Here we have an interesting contrast between the Egyptian view – as expressed as embalmment – and the Jewish view. Such contrasts, whenever they occur, should be analyzed, and should be stressed especially in our confrontation with those who deny the Divine source of the Torah, who regard "the work of Moses" as merely the product of "his genius" which "drew upon the wisdom of the priests of Egypt." How striking is the contrast that is revealed here! The Egyptian would embalm the body, so that its individuality should endure. However, the soul, he thought, did not remain in its personal individuality, but wandered from body to body - even to animal bodies – in manifold metamorphoses. The Jew believes that the soul endures forever, whereas the body wanders. Once the soul has been gathered unto the souls of its people, the body has nothing more to do with the individual. Rather, it is a mitzvah to bring the body as soon as possible into close contact with the decomposing earth (see Sanhedrin 46b). The body returns to dust and goes through all the transformations of earthly matter. The Egyptian believed in the transmigration of the soul and tried to protect the body from any possibility of change. The Jew believes in the soul's eternal personal existence and surrenders the body to earthly change. (Feldheim)

רבי אברהם אבן עזרא. פירוש תהלים –

 .א,ה: על כן – הזכיר כי תאבדנה נפשות הרשעים וזכר זרעם בעולם הזה, על כן מלת לא יקומו שטעמו יעמדו

  א,ו: כי יודע - אין ספק כי השם הנכבד יודע הכללים והפרטים הכללים... ולעולם ידע אומנות הנודעות, ובעבור

שתעמדנה נפשות הצדיקים ותהיינה קיימות לעולם, על כן ידע אותם גם ידע כי נפשות הרשעים תאבדנה, הנה הטעם כי דרך הרשעים לאבדון, ואם נפשות הרשעים תאבדנה אף כי נפשות הלצים, או תהיה מלת רשעים כוללת חטאים ולצים.י

עג,כו: כלה שארי...ולבבי - זה הנפש המתאוה, שהיא כח התולדת רק צור לבבי כטעם תוקף. ולבבי כדרך, אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וטעם צור לבבי הוא הדבק העומד לעולם ולא יאבד על כן אחר זה.י

  עג,כז: כי - כדרך יחד כסיל ובער יאבדו. כל זונה ממך - הוא היוצא במחשבתו ובמעשיו מרשות השם.ו

 קיט,צב: לולי - כנגד דור ודור - לולי שכעזרתני בתורתך, אז הייתי אובד כדרך הנה רחקיך יאבדו, כאשר פירשתיו.י

צב,ח: איש בער לא וכסיל לא יבין את זאת ... להשמדם עדי עד: וטעם להשמדם - זאת היא אחריתם כמו יחד כסיל ובער יאבדו כאשר פירשתי, או שהשם ישלם טוב לרשע בעולם הזה על טובה שעשה להאבידו באחריתו, ככתוב בתורת השם.י

מט,יא: כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם - והלא יראה חכמים ממנו ימותו בכל דור, והזכיר מות עם החכמים ויאבדו עם הכסיל והבער כי ילכו לאבדון והכסיל הולך דרך עקשות, והבער שלא יבין כמו הבהמה ושניהם יאבדו.י

מט,יו: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה - כבר הזכרתי בספר כי הנפש והנשמה והרוח שם אחד לנשמת אדם העליונה העומדת לעד ולא תמות ונקראה נפש גם רוח. בעבור שלא תראה לעין כי אם אלה, ובעבור היותו המשורר מלא רוח חכמה ומכתב השם חרות על נשמתו, על כן אמר אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, שלא יתכן שהוא אומר שלא ימות כשאר בני אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה המות, וזה טעם יקחני, שתדבק נשמתו בנשמה העליונה שהיא נשמת המים וכמוהו כי לקח אותו אלהים ואחר כבוד תקחני.                                                         י

מט,יח: כי לא במותו יקח הכל - אפילו חלק ממנו, כדרך ונפשנו יבשה אין כל. והנה בתחלה הזכיר כי ההון לא ימלטנו ממות ועתה יזכיר כי לא יועיל אחרי מותו, והטעם כי אם יקנה חכמה תועילנו אחר מותו, כי אין תועלת בהון רק בחייו שיאכל וישתה, וזה טעם כי נפשי בחייו יברך.                                                                         י

מט,יט: כי נפשו בחייו יברך ויודך - הטעם העני והעשיר. כי תיטיב לך - יאמר למשכיל שתבקש מה שיהיה לך טוב באחרונה, על כן אחריו.                                             י

מט,כ: תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור. תבוא - שב אל נפשו של העשיר ככתוב למעלה. עד דור אבותיו - שהיו כמוהו בלא חכמה. עד נצח לא יראו אור - זהו השכר ותענוג הנשמה לאור באור אדוניה, שנתנה והוא לקחה וככה בספר בן גוריון יקרא אור העולם הבא, אור הגדול וכבר הזכרתי טעמו.                                            י

מט,כא: אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו. אדם - אמר רבי יהודה הלוי מנחתו משכבו כבוד ואדם ביקר בל ילין פירוש יש עם אדם יקר שלא ילין והטעם שלא ישכב וימות והוא כבוד הנשמה וכן אדם שלא למד לא יבין על כן כבהמות.                                                                                               י

R. Avraham ibn Ezra. Commentary on Psalms –[3]

Psalms 1 –

5: Therefore. Scripture notes that the souls of the wicked will be destroyed, and the memory of their children will be blotted out in this world. Hence Scripture reads: lo yakumu (shall not stand). The latter means shall not last.

6: For He knows. There is no doubt that the revered God knows the whole and the particulars… God is eternally cognizant of the known sciences. God knows the souls of the righteous, because they are everlasting and eternal. The Lord also knows that the souls of the wicked will perish. The meaning of But the way of the wicked shall perish (abbadon[4]) thus is: The way of the wicked leads to destruction. Now if the souls of the wicked will perish then the souls of the scornful will certainly be destroyed. It is also possible that the word wicked includes sinners and scorners. 

Psalms 15,10:

Therefore I rejoiced … For You will not abandon me to Sheol, or let Your faithful one see the Pit. [King David] is stating why his soul rejoices – because it [the soul!] will not die nor perish.

Psalms 22,30:

Even he that cannot keep his soul alive is similar to its branches run over a wall (Genesis 49:22). Its meaning is, each one of the fat ones will not be able to keep his soul alive. The verse hints that their souls will destroyed in this world. The latter is in contrast to the humble concerning whom it is said: May your heart be quickened forever (v. 27).

Psalms 73 –

26: My heart fails refers to the lusting soul, namely the life force. However, the rock of my heart refers to the might [of the heart]. And my heart is similar to heart in and that ye go not about after your own heart and your own eyes (Num. 15:39). The rock of my heart refers to that which cleaves [to God]. It will exist forever and never cease to be. Hence what follows:

27: For, lo, they that go far from thee shall perish; thou dost destroy all them that go astray from thee. – Compare this to “the foolish and the ignorant[5] together perish” (Psalms 49:11). All them that go astray from thee. – This reference is to the one who leaves God’s realm in thought and practice.

Psalms 119 – 

92: Unless thy law had been my delight, I should then have perished in mine affliction. Our verse corresponds to Thy faithfulness is unto all generations (verse 90). If You did not help me with Your Torah, then I would have perished (avadeti). Our verse is similar to my explanation of For, lo, they that go far from Thee shall perish (yovedu) (Psalms 73:27).

93:[6] I will never forget thy precepts. This shows that I correctly explained the word avadeti (I perished) (v. 92), for the word chiyyitani (Thou hast quickened me) means, “You have granted me eternal life,” and stands in contrast to avadeti (I perished) (v. 96).

Psalms 92,8:

An ignorant man cannot know, a fool cannot understand this … it is only that they may be destroyed forever: The meaning of that they may be destroyed is that this is their ultimate end. It is like my interpretation of the fool and the ignorant together perish (Psalms 49:11). Or the meaning might be that God will reward the wicked man in this world for the good he did on earth, in order to ultimately destroy him, as is stated in God’s Torah.[7]

Psalms 49 –

11: For he sees that wise men die, the fool and the ignorant together perish, and leave their wealth to others. Does he not see that men wiser than he die in every generation. The psalmist mentions death with regards to the wise and perish with regard to the fool and the ignorant, because the fool and the ignorant will be destroyed (will go to abbadon). The fool walks on a perverse path. The ignoramus, like a beast, lacks understanding. Both of them shall perish.

16: But God will redeem my life from the clutches of Sheol, for He will take me: I have previously noted in my book [Yesod Morah 7:4] that the terms nefesh, neshamah, and ruach are all terms for man’s highest soul which is everlasting and is immortal. It is called nefesh and also ruach because it is not visible to the eye but with the aforementioned. Now because the psalmist was filled with the spirit of wisdom and God’s writing was engraved on his soul he said But God will redeem my soul from the clutches of the Sheol. It is impossible for him to have meant that he will not die as other people do, for What man is he that liveth and shall not see death (Psalms 89:49). The meaning of for He shall receive me is that the soul of the psalmist will cleave to the upper soul which is the soul of heaven. The same is the case with for God took him (Genesis 5:24) and, And afterward receive me with glory (Psalms 73:24).

18: For when he dies, he shall carry nothing away. Nothing, not even a portion of it. Compare kol (nothing; lit. everything) in Our soul is dried away; there is nothing at all (Numbers 11:6). The psalmist first mentioned that riches will not save a man from death. He now notes that riches will not avail him after his death. The following is the meaning of our verse: If man acquires wisdom, then the wisdom will avail him after his death. Wealth only avails during one’s lifetime for it provides food and drink. Otherwise it has no value. This is the meaning of Though while he lived he blessed his soul (verse 19).

19: Men will praise you – [Men will praise] the poor and the wealthy. When thou shalt do well to thyself. The Psalmists tells the intelligent that he should seek that which will be good for him at the end. Hence Scripture afterward states: [It shall go to the generation of his fathers; they shall never see the light (see verse below)].

20: It shall go to the generation of his fathers; they shall never see the light. It shall go – The reference is, as is stated above, to the souls of the wealthy. To the generation of his fathers –Who like him had no wisdom. They shall never see the light – The reference is to the reward and pleasure of the soul when it is illuminated by the light of its Master who gave it and took it. The light of the world to come is similarly called, in the book Ben Gurian, the great light. I have previously mentioned why.

21: Man that is in honor understandeth not; he is like the beasts that perish. Man – R. Yehuda haLevi who rests in glory says that ve-adam bi-yekar bal yalin (But man abideth not in honor) (v. 13) means there is something glorious in man that that does not go to sleep that is, something that does not lie down and die. The thing referred to is, the glory of the soul. Similarly [here]. A person who does not learn will not understand this. He is therefore like the beasts that perish. (Strickman)

For PDF of this list, click here.

---

[1] Other sources for Rambam’s view: Mishneh Torah, Laws of Repentance 8:1,5,8, 9:1, 3:6; Moreh Nevuchim 3:27 and 54; Commentary on Mishnah, Sanhedrin 10:1 (when discussing nature of karet). See here for the list.

[2] Also quoted by R. Shmuel Tzartza in Mekor Chaim (1559), Ki Tetzei, p. 123b (right column).

[3] It is clear from Ibn Ezra’s writings that the only way to achieve immortality is through achieving intellectual perfection. Throughout his commentary on Tanakh (Psalms, intro to commentary Ecclesiastes, and other places) and Yesod Mora (Introduction and Gate 10; see here for the list), he makes clear that the neshama is purely intellectual and the more it attains the correct knowledge of God and His universe, his intellect becomes more like His, and the same way He is immortal, the neshama will be immortal. If a person does not achieve intellectual perfection – either because he is wicked and disregards words of wisdom and Torah, or even if the person is simply ignorant or intellectually incapable – such a person’s soul will not be able to be immortal and will not live past death. Since Ibn Ezra believes in the inevitable mortality of the soul of the non-deserving, he cannot believe in reincarnation. For further discussion on Ibn Ezra’s view on attaining immortality through intellectual perfection, see Friedlander’s Essays on the Writings of Abraham ibn Ezra, pp. 24-46.

[4] The root of abbadon means destruction or perish.

[5] Strickman usually translates בער as "brutish", but it can also be translated to "ignorant," so most I have replaced to "ignorant."

[6] See also Ibn Ezra on verse 95.

[7] Deuteronomy 7:10, see Ibn Ezra there.